סיפורים המוכיחים שהדרך לליבו של גבר היא דרך הבטן שלו

לא משנה כמה זמן נשים מקדישות למראה ולחינוך, כל גבר קודם כל רוצה לראות לידו עקרת בית טובה. סיפורים אלה יספרו לכם כיצד אוכל ביתי טעים סייע ביצירת קשרים משפחתיים חזקים.

אנדריי, בן 54

פגשתי את אשתי לעתיד בעבודה. אבל בהתחלה היא לא עניינה אותי כאישה, כיוון שהייתה לה מראה בינוני מאוד. חלמתי שאני אתחתן עם יופי ארוך רגליים עם שיער בלונדיני מדהים. להיפך, עמי הפגין כל הזמן אהדה אלי ואף הזמין אותי לדייטים. אבל לא עניין אותי לבזבז זמן על אדם שלא אהב כלפי חוץ. וכל הזמן התחמקתי איתה משיחות וחיפשתי סיבות לסרב בעדינות להיפגש.

לא ידוע כמה זמן הסיפור הזה היה נמשך אם יום אחד אשתי לעתיד לא הייתה מביאה הביתה בורשט וסופגניות לעבודה. כאשר בארוחת הערב היא הזמינה אותי לנסות את המרקחת שלה, לא סירבתי. הבורשט והמאפים הוורודים הריחו טוב עד כאב. המנות היו טעימות כמו שהן נראו. ואז הבטתי קודם כל בעמית שלי בעיניים אחרות. איך לא שמתי לב לאישה כל כך יפה לפני? היא הגונה ונראית טוב, אבל הבישול שלה כל כך טעים!

למחרת, מסיבה כלשהי, עמית לא התייצב לעבודה. היא לא הגיעה לאחר יומיים, אז התחלתי לדאוג. ביקשתי מהבנות במחלקה השכנה את המספר שלה והתקשרתי אליה באותו ערב. מאותו רגע התחלנו לתקשר, ועם הזמן הבנתי שאני מרגיש כלפי עמית משהו יותר מאשר אהדה. ושישה חודשים לאחר מכן הצעתי לה. עכשיו אני לא יכול לקבל מספיק מהאושר שלי, כי קיבלתי את האישה הטובה ביותר. וזה מפחיד לדמיין מה היה קורה אם באותו יום היא לא הייתה מפנקת אותי עם בורשט וסופגניות.

מקסים, בן 25

הכרתי את אירינה זמן רב, אך מעולם לא התייחסתי אליה כתפקיד אהובתי. היא הייתה החברה הטובה ביותר של אחותי הצעירה, ולכן ביקרה לעתים קרובות בביתנו. ילדה עליזה וחברותית. אותו דבר כמו מיליוני אחרים. אגב, היא גם לא גילתה בי עניין והתנהגה בצורה נינוחה ורגועה. הכרנו הרבה שנים, ולכן לא יכולנו לדמיין שיום אחד נתאהב אחד בשני.

לפני כשנתיים אחותי התעניינה בבישול והחליטה להציג בפני אירינה את התחביב שלה. יחד הם התנסו במטבח ושמחו אותי עם המנות הטעימות שלהם. כמעט כל יום, הבנות מצאו מתכון מעניין, שהן יישמו אחר כך בפועל. ואני חייב להודות שהכל הסתדר מצוין עבורם. אני לא זוכר שלפחות פעם אחת זרקו את המנה כי בישלו אותה ללא טעם.

אני רגיל להתפנק עם אוכל ביתי באופן קבוע. ועל השולחן המשפחתי, הוא התחיל להסתכל על אירינה יותר ויותר, וציין בה יותר ויותר תכונות חיוביות. פעם הבנתי שהתאהבתי בחבר של אחותי, והחלטתי לא לוותר על זהב כזה. כעת אנו נשואים מספר חודשים, ואשתי ממשיכה לשמח אותי בכישרונותיה הקולינריים.

ארטם, בן 31

את אשתי לעתיד פגשתי לפני מספר שנים במסיבת יום ההולדת של אחד ממכרי. את לאדה אהבתי, אז מיד התחלתי לדאוג לה. לא גרנו יחד לפני החתונה, כך שלא יכולתי להעריך את הכישרון הקולינרי שלה במלואו. אם ישנו יחד, אז בבוקר אכלנו כריכים או ביצים מקושקשות. וכל אדם יכול להתמודד עם ההכנה שלו. כשהייתי נשוי למדתי שאשתי לא יכולה לבשל. והידיעה הזו הרגיזה אותי מאוד.

אני אוהב אוכל טעים ומשביע. אמי פינקה אותנו עם אוכל ומאפים תוצרת בית, ואפילו אפתה עוגות לימי ההולדת שלנו בעצמה. לכן, היה לי חשוב שלאדה תשמח אותי בכל יום במנות שונות. היא כמובן ניסתה, אבל זה יצא לה רע. כעסתי, אך לא סיפרתי לה על מורת רוחי. פחדתי לפגוע, כי בסופו של דבר התאהבתי בה לא בגלל יכולתה לבשל בורשט בצורה טעימה. היא משכה אותי באהבת החיים והפתיחות.

אבל יום אחד, אחרי עוד בישול לא מוצלח, אמרתי בעדינות לאדה שאני לא אוהב את הדרך שהיא מבשלת. הייתי מוכן לתגובה שלילית ולרגע אפילו הצטערתי שהחלטתי להגיד לה את האמת. באופן מפתיע, האישה לא זרקה התקפי זעם והודתה שלפני החתונה היא כמעט ולא ניגשה לתנור. אבל היא מבינה הכל ותנסה להשתפר. ולמחרת נרשמתי לשיעורי בישול.

עכשיו אני לא יכול להספיק מהיכולות הקולינריות של אשתי האהובה. הקורסים הפכו אותה למארחת אידיאלית, שאמנם לא מיד למדה לבשל ברמה של השפים הטובים ביותר. אפילו הפסקתי ללכת לאכול אצל אמי ולבקר בבית הקפה, כפי שעשיתי לפני שלדה למדה לבשל. אוכל טעים הפגיש אותנו, והבנתי שאני אוהב את בן זוגי יותר מתמיד.