לעולם לא הייתי חושב שאני יכול לעשות מה שאני אוהב ולהרוויח כסף טוב בו זמנית. נאמר לי מילדות כי תפירה היא עיסוק לנשמה, אך בשום אופן לא הפעילות העיקרית. התחרות בשוק עבודות היד היא מדהימה. ואם פעם לא הייתי מעז להוכיח לעצמי ולאחרים שאני יכול לתפור מצעים טוב יותר מאחרים, לעולם לא הייתי מרוויח את המיליון הראשון שלי.
אבל פעם הייתי רואה חשבון רגיל
תמיד אהבתי לתפור. כילדה, אני זוכר שצפיתי באמא שלי יושבת ליד מכונת התפירה ותופרת בצורה מסודרת ציפות וסדינים. וכאשר לכל קרובינו וחברינו היו מצעים לבנים רגילים, היו לנו הדפסים בהירים ויוצאי דופן. לא פעם תפרה אמי צעצועים רכים ותלבושות לבובות שלי. עם הזמן היא החלה ללמד אותי את המיומנות המרתקת הזו.
תמיד חשבתי - אני אחבר את חיי עם עיצוב, יצירת בגדים. אחרי כיתה י"א חשבתי ברצינות ללכת למעצב. אבי התעקש שאפנה למכון לכלכלה ואקבל חינוך "רגיל". הוא האמין שתפירה היא תחביב שתוכל לעשות בזמנך החופשי מהעבודה. אבא הבטיח כי החייטים אינם מוערכים בעולם המודרני, מכיוון שהוחלפו זה מכבר במערכות אוטומטיות.
תמיד הייתי ילד צייתן, כי לדעתו של אבי מילאה תפקיד מכריע בקבלתי. השקיע 4 שנים כדי לקבל תעודה של רואה חשבון מקצועי. במקביל עסקתי בתפירת בגדים וצעצועים, בעיקר לעצמי. לפעמים חברי הכיתה שאהבו את הסגנון יוצא הדופן שלי הפכו ללקוחות שלי. בטקס הסיום הופעתי גם בשמלה שעיצבתי ויצרתי במו ידי.
לאחר סיום לימודיה קיבלה עבודה בחברה מסחרית קטנה כעוזרת זוטרת לרואה החשבון הראשי. אחריותי כללה ניתוח של פעילות החברה ודיווח. שלוש שנים לאחר מכן, היא קיבלה עבודה כלכלנית, מה שאפשר לה לנהל את כל ענייני הכספים של החברה, לקבל צוות שלם של סגנים. עבודה זו לא הביאה סיפוק מוסרי. חוץ מזה, שנאתי את מה שאני עושה. התעצבנתי מהמהומה הנצחית והאחריות שהוטלה על כתפי.
התייסרתי בעבודתי הלא אהובה, מצאתי נחמה רק בתפירה. אני זוכר איך קניתי לעצמי מכונת תפירה מקצועית ולמדתי את הפונקציונליות שלה במשך כמה ערבים. אהבתי לשבת בשקט מוחלט וליהנות מהתהליך. אז התחלתי להכין מצעים. בהתחלה תפרתי לשימוש אישי. ברגע ששמתי את ידי, התחלתי ליצור ערכות לחברים ומכרים. כמה קרובי משפחה הזמינו לעצמם מצעים מראש כמתנה לאירוע מסוים.
פעם החלטתי לשנות הכל
המחשבה שאני עושה את הדבר הלא נכון נתקעה בראשי ביום הראשון שלי בחברה מסחרית. אבל פחדתי לשנות משהו בחיי המדודים. סביר להניח שלעולם לא הייתי מעז להתפטר מהעבודה ולהתמסר למה שאני אוהב אם יום אחד כמעט היו מחקים עליי מחסור עצום. ידעתי שאני לא יכול לטעות ולנכס כסף של אחרים. גיליתי במהירות את הבעיה וסיפקתי לשלטונות הוכחה לחפותה. הכל היה מסודר במסמכים, ההאשמות היו שקריות, מה שפגע קשות בגאוותי.
הנהלת החברה אפילו לא התנצלה להתנצל, אז כתבתי מיד מכתב התפטרות מרצוני החופשי. אף אחד לא ניסה להניא אותי, מה שרק הקל על עזיבתי. מאותו רגע בהחלט החלטתי - עכשיו אעשה רק מה שאני אוהב. לא משנה איזו הכנסה התחביב שלי יביא לי. העיקר שסוף סוף אתחיל לחיות איך שאני רוצה.
ידעתי שעבודה בעבודת יד מוערכת כיום. אתה יכול ליצור מיקרו -בלוג אישי שיעזור לך למכור את המוצר שלך. פרסמתי באינטרנט עם אפשרויות מצעים בתקציב. בהתחלה היו מעט פקודות. התחלתי לוותר וחשבתי למצוא דרך אחרת להרוויח כסף. בהדרגה הדברים עלו במעלה הגבעה, כבר שלחתי מצעים לתושבי ערים אחרות.
כשהבנתי שהמוצר מבוקש, והלקוחות מרוצים מהעבודה שלי, עברתי לבדים יקרים יותר. המחיר של מצעי מיטה מחומרים אלה הוא די יקר, ולכן רבים נמשכו ממחירי הדמוקרטיה. בהדרגה נפח העבודה גדל והיו יותר ויותר לקוחות מרוצים. כרגע, המחיר הממוצע של סט 2 מיטות הוא 8-10 אלף רובל.
אין לי חנות משלי - אני עושה את כל העסק שלי רק דרך האינטרנט. לקח לי שנתיים תמימות להרוויח מיליון רובל. עבודה מועדפת אורכת כמעט כל הזמן. בנוסף לתהליך התפירה עצמו, אני מתכתב עם קונים פוטנציאליים, מנהל רישומים, מקדם חשבונות ברשתות חברתיות, קונה בדים, שולח הזמנות לערים אחרות. העייפות שאני מרגישה בסוף היום נותנת לי הנאה. הצלחתי להפוך את התחביב שלי לעיסוק העיקרי שלי, לספק לעצמי קיום נוח.
